בשבוע הקודם דיברנו על קבוצת הנשמה. חבורה של נשמות שמתגלגלת יחד במטרה להגביר את אפקטיביות הלמידה. כמו כן אמרתי שכל משתתף בוחר את המין והתפקיד שלו. את נסיבות החיים הקבוצה קובעת במשותף. למשל: ניפגש במקום כזה וכזה, נתאהב, יוולדו לנו 3 ילדים, השלישי יהיה אוטיסט(כדי ללמד אותנו סבלנות), אחר כך האב ימות באופן פתאומי (כדי ללמוד שיעור בחומר) וכן הלאה. לפני שיורדים לגוף שוכחים הכל, כדי להתמודד ולהתגבר על המכשולים שהצבנו בדרכנו. "ואיפה הרצון החופשי?" תשאלו. בשמיים אנו מתכננים "מפת שבילים" שמכילה המון התפצלויות: יכולתי להתחתן עם יוסי, או אם אבי, או שנתיים אחר כך עם ערן. "הרשות נתונה" מהמשוואה של חז"ל מדברת על אפשרות הבחירה החופשית, מבין אוסף קיים של אפשרויות!. "הכל צפוי" – כי אנחנו תכננו את זה מראש , (עם שאר המשתתפים ב"משחק" החיים), "הרשות נתונה"- יש רצון חופשי לבחור באיזה שביל ללכת. למשל, מישהו שבוחר להיוולד בשכונת מצוקה ופשע בדרום העיר. נכון שהנסיבות קשות, אחיו וחבריו פושעים, אביו שיכור ואחותו עובדת בכביש ("הכל צפוי") אבל יש לו אפשרות לו ליפול לפשע ולסמים ("הרשות נתונה"), כפי שמוכיחים סיפורים רבים המתפרסמים במדיה מדי יום. הדברים אמורים גם לגבי מצוקה כלכלית, יתמות, פגם פיזי מולד. החיים הם אתגר. במטפורה מלוס אנג'לס המודעת לעצמה, החיים הם " Mental gym כמו שבחדר הכושר באנו לעבוד על השרירים (הפיזיים) שלנו, כך בחיים אנחנו מפתחים את "השרירים" המנטליים (התכונות) שלנו. וכדי לפתח שרירים, צריך התנגדות, משקולות. צריך לעבוד במאמץ. באופן דומה, על ידי "התנגדות" ואתגרים מול החיים אנחנו מתפתחים רוחנית. "התנגדות" יכולה להיות בן סורר ומורד, חמות קרציה, בוס מעצבן, בת שמסרבת להתחתן. במחלקת ה"אתגרים" נמצא מצב כלכלי קשה, ילד מפגר, אב חולה סרטן, גירושים, "פתיל קצר" שגורם לי להתעצבן כל הזמן. טוב ויפה. אז מה עכשיו? אני תכננתי לי את כל הצרות ועכשיו אני צריך לקחת אחריות על זה? כן משה, ובהבנה הזאת טמון הכח שלך להשיג את מטרותיך בחיים. איך? על כך בשבוע הבא