הנחת העבודה של הטיפול בשחזור גלגולים היא שאנחנו לוקחים איתנו טראומות, מסקנות שגויות, מהחיים הקודמים לחיים הנוכחיים. לא רק שאנחנו "גוררים" איתנו את הטראומות, הן גם מנהלות את חיינו באופן לא מודע! נשמע מפחיד? אכן. הפתרון? מודעות, מודעות, מודעות.

סבי, זכרונו לברכה, היה אומר שמודעות לבעיה, היא חצי הדרך לפתרון. כאיש כפיים, שבנה לנו שולחן פינג פונג, ארונות, תיקן את בעיות החשמל בבית ועוד, היה אומר:" ואם יש לך את הכלי הנכון, אז יש לך את החצי השני".

והנמשל, לעניין שחזור הגלגולים, הוא שעל ידי העלאת הנושא והמסקנה השגויה אל פני השטח, בדיקה של מה בדיוק קרה, מהן המסקנות שהסקתי משם, וניתוק העבר מההווה, ניתן לרפא את הטראומה. להלן דוגמה לסיפור שעלה בטיפול לפני מספר שנים.

פנינה הגיעה אליי במצוקה גדולה. היא כבת 50 לבבית ומקסימה , רווקה, מזכירה ראשית בארגון גדול כ - 20 שנה, וחווה קשיים רבים עם הבוס החדש. הוא כבן 35, צעיר, נמרץ, ילדותי, "הצנחה" מלמעלה, הודות לקרבה משפחתית עם הבעלים. פנינה סיפרה שהוא מתייחס אליה לא יפה, מזלזל בה, מעליב ליד אנשים אחרים, ומאידך, אוהב אותה, ותלוי בה (אחרי הכל יש לה ותק של 20 שנה במקום). מין יחסי שנאה – אהבה מוזרים. מבחינתה הגיעו מים עד נפש והיא שוקלת להתפטר. כמוצא אחרון חבר הפנה אותה אליי, "לפתוח" את חייה הקודמים עם הבוס ולתקן את המצב.

ביקשתי ממנה לשכב על מיטת הטיפולים, לנשום עמוק , להרפות את השרירים,להכניס פנימה אור לבן ולדמיין שהיא יורדת במדרגות לעבר דלת. מאחורי הדלת נמצא זמן אחר, מקום אחר, שבו פגשה את הנשמה שידועה כיום בתור הבוס שלה, בגלגול קודם.

היא נשמה עמוקות והתחילה לגולל את הסיפור הבא: היא אשה בדואית גדולה, כבת 49, אלמנה עם 4 בנים בוגרים , מנהיגת השבט השולטת ביד רמה. הם "מתפרנסים" משוד שיירות עוברות אורח המובילות סחורות שונות כגון: בדים, תכשיטים, אוכל ותבלינים, אותם הם מוכרים לכל המעוניין. הם נחשבים לשבט הכי עז פנים בסביבה.

במשך שנים ארוכות יש להם סכסוך מתמשך ומר עם השבט השכן, בעניין השליטה בטריטוריה. המצב מגיע לנקודת רתיחה בה נערך קרב הדמים האחרון ביניהם, בו השבט שלה שוחט אותם עד לאחרון אנשיהם. בתום הקרב, לאחר שכולם נהרגו, ואבק המדבר התפוגג, נמצא תינוק בן 4 חודשים מתגולל על החול. מנהיגת השבט מרחמת עליו, ובניגוד לדעת בניה, אוספת ומגדלת אותו. התינוק הוא ,כמובן, הבוס שלה היום.

היא מגדלת אותו כבן, למרות שבניה חוזרים ומזהירים אותה מפניו באומרם שמדובר בצפעוני אותו היא מערסלת בחיקה. הילד גדל , מוזן באהבתה, ואפילו הופך יהיר וגא ביחסו לבניה הביולוגים. האיבה ביניהם גוברת מיום ליום. בשלב מסוים הבנים מספרים לו שהוא מאומץ והוא כועס מאד. בליל המחרת הוא מתגנב לאוהלה של אמו המאמצת עם שאבארייה (סכין בדואית גדולה) ומנסה להורגה. בניה, שחששו מהדבר, היו במקום ושחטו אותו לפני שהספיק לבצע את זממו. האם מאד הצטערה שכך קרו הדברים, אבל הבינה שבבחירה בין חייה לחייו- היא הייתה בעדיפות.

עשינו רטרו הילינג והערתי את פנינה מהמצב ההיפנוטי הקל בו הייתה שרויה. היא הייתה בהלם מוחלט כאשר חזרה למציאות. כל כך הרבה דברים "התיישבו" לה לאור ההבנות החדשות. אהבתה כלפיו, כאילו היה זה בנה, מצד אחד, ומאידך, החשש המוזר מפניו. מהצד שלו חזר שוב אותו הדפוס, של אהבה כלפיה וצורך להיות תחת כנפיה, ומאידך, קנטור ו"סגירת חשבון".

ניקינו את הטראומה וניתקנו את אז מהיום. היא התקשרה אליי מספר שבועות מאוחר יותר וסיפרה שהחליטה שלא להתפטר. במקום העבודה חלו שינויים מרחיקי לכת: הבוס מתייחס אליה בכבוד, מקשיב לעצותיה ולא מזלזל בה כבעבר. "בצורה מוזרה" המשיכה לספר, "האהבה בינינו גדלה, כיף לנו לעבוד יחד. שום דבר רומנטי", צחקה, "תחושה של זרימה, עבודת צוות, כאילו אנחנו מכירים המון זמן. תודה רבה לך, אורלי". בבקשה לך.